בחרתי לצלם רקדנית במספר מקומות לא שגרתיים במרחב הציבורי, מתוך רצון להראות את החיבור בין הריקוד לבין הסביבה העירונית. באמצעות הצילומים אני מבקשת להדגיש שריקוד אינו מוגבל לבמה או לסטודיו – כל מקום שבו נמצאת רקדנית יכול להפוך לזירה של הבעה רגשית. כל תנוחה, תנועה או מחווה מסוגלת להעביר מסר, גם כשזה קורה ברחוב שגרתי או בסביבה מפתיעה.